ב. ייחוס פנתיאיזם לרממ"ש

כֹּלָּא חַד 42 וכדו' ) , על גבי השיור הטרנסצנדנטי, זה שאינו מוכל באימננציה האלוהית והוא נתון מעבר לה . ג . מהבחינה הדתית, הפנאנתיאיזם המותיר את הממד הטרנסצנדנטי מעבר לזה האימננטי, מותיר את האדם כאפשרי ומותנה ובכך מאפשר גם חופש בחירה לאדם . הצגה זו של הפנאנתיאיזם מאפשרת לראות את הממשות באלוהות כחלק ממנה ולא כאלוהות עצמה . בכך, האלוהות ממלאה אחר כל פסוקי האימננציה והנוכחות במציאות ( כמו "אין עוד מלבדו", "לית אתר פנוי מינה" וכדו' ) . ואף על פי כן, נותרו הרצון והיכולת האלוהיים כדי לפעול לשינוי הממד הארצי-טבעי באופן על-טבעי ( ניסי-אפוקליפטי ) , באמצעות החופש הרצוני-אישי של האל . ואולם, יש להעיר כאן, כי פנאנתיאיזם המבקש לשמר ברעיון הטרנסצנדנטי אל אישי-חופשי עודף, יוצר קושי בתפיסת האחדות של מושג העצמות . שכן בה במידה שהאימננציה משמרת את הנטורליזם המזוהה עם האלוהות, יקשה עלינו לייחס לטרנסצנדנטי אופי אחר . אם העצמות מתגלה בממשות הטבעית, וככזו היא נעדרת שינוי — "אני ה' לא שניתי", ואם המצב — האחדותי רואה אף בממשות את העצמות, מדוע יהיה הממד הטרנסצנדנטי שונה ? שמא אין לדבר על עצמות אחת ? ושמא לאמית...  To the book