הקדמה

כֹּלָּא חַד 24 2 ודאי, המנבא ומבשר א . הרממ"ש אכן זיהה עצמו לכל הפחות כמשיח ( כמעט ) ודאי וכנביא את משיחיותו . כל הגותו ומפעלו בכל שנות נשיאותו היו מתוך תודעה זו, ולשם זיהויו 3 לא כמשיח אפשרי ב'חזקת משיח', כפי שייחסו לו ככזה בעיני העם והעולם בכללו . מקצת החוקרים ואף הזרם המתון בחסידות חב"ד, אלא כמשיח שוודאותו חסרה אך 4 את הסכמת העם וקבלתו . משיחיותו ונביאותו הציבורית-היסטורית הן תוצר מובנה ופועל יוצא של תודעתו ב . 5 הרממ"ש ביקש לממש את הגאולה המיסטית-החסידית באמצעות המיסטית . 6 בהאמינו כי זו היא הגאולההדגם המשיחי המסורתי-היסטורי והציבורי-לאומי, האחת המובטחת . זוהי גאולה היוצרת שינוי איכותי בהוויה ההיסטורית-חברתית והתרבותית-לאומית . יתרה מכך, זוהי גאולת חזון הנביאים האוניברסלית . בכך הוא מממש את בשורתם המשיחית של הבעש"ט ( ר' ישראל בעל שם טוב — מייסד החסידות ) , רש"ז ( ר' שניאור זלמן מליאדי — מייסד חסידות חב"ד ) וריי"ץ ( ר' יוסף יצחק, חותנו של 7 לא גאולה פרטית בתנאי הגלות, אלא גאולה ציבורית הרממ"ש והאדמו"ר שקדם לו ) . המעמידה את העיקרון המיסטי כאמת הגואלת את כלל החברה האנושית . בכך מוצא ...  To the book