|
|
אּקל דמק מּת מְלְק י א 55 هُوِيَّةٌلَكَفي لائِيَّتي أَبَدًا كُلِّي عَلى الكُلِّتَلْبيسٌبِوَجْهَيْنِ הַ"הוּא-יוּת" שֶׁבְּךָ הִיא בְּאֵינוּתִי לָנֶצַח כֻּלִּי הַנּוֹסָף לַ"כֹּל" הוּא תַּעְתּוּעַ כָּפוּל فأَيْنَذاتُكَعَنّي حيثُكُنْتُأَرى فَقَدْتَبَيَّنَذاتِي حَيْثُلا أَيْنِي אַיֵּה מַהוּתְךָ עַל אוֹדוֹתַי וְאֶרְאֶנָּה שֶׁהֲרֵי מַהוּתִי נִכֶּרֶת הֵיכָן שֶׁאֵינֶנִּי وأَيْنَوَجْهُكَمَقْصُودًا بِنَاظِرَتِي في بَاطِنِالقَلْبِ، أَمْفي نَاظِرِالعَيْنِ؟ אַיֵּה פָּנֶיךָ מֻשָּׂא מַבָּטִי בְּלִבִּי פְּנִימָה אוֹ בְּמַבַּט עֵינִי بَيْنِي وَبيْنَكَإِنِّيٌّيُنَازِعُنِي 101 فَارْفَعْبِلُطْفِكَ إِنِّيِّمِنَ البَيْنِ בֵּינִי וּבֵינְךָ הָ"אֲנִי-יּוּת" מְיַסֶּרֶת אוֹתִי סַלֵּק בְּחַסְדְּךָ אֶת הָ"אֲנִי-יּוּת" מִבֵּינֵינוּ וְיִשָּׁאֲרוּרַק פְּנֵי רִבּוֹנְךָנוֹרָא הַהוֹד וְהַכָּבוֹד ( סורה 55 : הרחמן, פסוק 27 ) . תודעת ה'אני' אינה רק כשל תאולוגי חמור המוביל לשניוּת מטפיזית באלוהות, אלא עצם תודעת ה'אני' מבחינה אפיסטמולוגית היא מקור ייסוריו של העורג אל האחדות הטוטאלית, היא המולידה ייסורים עזים בנפשו של אל-חלאג֗...
To the book |
|
|