[ה]. שְׁלֵמוּת הָאוֹהֲבִים כְּפִיָרה | נומיזם, אנטינומיזם ואוּלְטְָראנומיזם

אּקל דמק מּת מְלְק י א 43 تَرَكْتُلِلْنّاسِدُنْيَاهُمْوَدِينَهُمُ 69 شُغْلًا بِحُبِّكَ، يا دِيني وَدُنْيائي הוֹתַרְתִּי לָאֲנָשִׁים אֶת עוֹלָמָם וְדָתָם שָׁקוּעַ בְּאַהֲבָתְךָ, הוֹ, דָּתִי וְעוֹלָמִי במסעו האינדיווידואלי אל אלוהיו, דרך האהבה השיגעונית, מפרק אל-חלאג֗ מיניה וביה את המבנה של הדת הפורמליסטית, הקטנונית, הצרה והפולחנית, המשוללת חוויה פנימית אינטימית מכוננת, וחותר לראיית רחבת אופקים, הרחק מן הגבולות צרי האופק של אנשי הדת, שתעניק גישה חדשה ורעננה למטפיזי לנשגב ולקדוש . רק בחזרה למצב של האיחוד המיסטי ניתן למצוא את המקודש הקודם למוסדות הדת, המתיימרים לתווך בין היחיד לאלוהיו, ולהיפרד מרעיונות תאולוגיים המתארים את האלוה במונחים אובייקטיביים, כפי שעולה מספרו בֻּסְתַאן אל-מַעְרִפַהֿ ( = גן תבונת הלב ) . הדת הממוסדת המבדילה בין 'אמונה' ובין 'כפירה' בנויה על מערכת חשיבה דואליסטית שהיא מופרכת מעיקרה ; שכן גם היא רק צעיף של התודעה האנושית התופסת את המערכת הדתית באופן דואליסטי : גוף ונפש, זכר ונקבה, אמונה וכפירה, טוב ורע, שכר ועונש, גן עדן וגיהינום . לעומת זאת, החירות הפנימית מן הממסדים ...  To the book