אחרית דבר: קופסת הפיצה

803׀ ד"ר ניקול לה-פרה שלי ברשתות החברתיות והחלו לתרגל את העבודה ברמות שהיו בלתי נתפסות מבחינתי . הרגשתי התרוממות רוח — למען האמת חשתי שהוכחתי את צדקתי — ובמקביל הרגשתי גם מוצפת מבחינה רגשית . הילדה הפנימית שלי, שהשתוקקה נואשות להיראות ולזכות באהבה, החלה לרעוד תחת מבטן של עיניים רבות כל כך . פחדתי שלא יבינו אותי, ובמקרים הבלתי נמנעים שבהם אכן לא הבינו אותי הרגשתי כישלון חרוץ . ואז פרצה מגפה עולמית והכול התחדד בבת אחת . כל כך הרבה כאב, סבל וטראומה . כולנו עברנו את זה יחד, מסוגרים בבתינו, מתמודדים עם קשיים אנרגטיים וגופניים בעולם חדש ובלתי נתפס . רמות הסטרס הרקיעו שחקים . כמו רבים אחרים, איבדתי באופן עמוק את תחושת המחויבות שלי למסעי, לראשונה זה שנים . אובדן המחויבות הזה התבטא בשלל דברים קטנים . לדוגמה, הפסקתי לבשל לעצמי, מעשה יומיומי של טיפוח עצמי שהיה לו ערך רב בעיני . לרוב אני נהנית להזין את עצמי ואת יקירי . במהלך הסגר לא הייתי מסוגלת לגייס כוחות ולהכין ארוחה לעצמי . ערב אחד, כששוטטתי יחד עם לולי וג'נה באפליקציית משלוחים, החלטנו להזמין פיצה . מצאנו פיצרייה שהציעה פיצה מבצק ללא גלוטן . ע...  To the book