|
|
טראומות קטנות׀ 133 האישה שנכנסה לקליניקה שלי נראתה קרירה ומוקפדת, למרות החום הכבד ששרר באותו יום . הפנים שלי הבהיקו מזיעה והרגשתי קצת דביקה, אבל האישה נראתה כאילו אף אחת משערותיה לא זזה מהמקום והיא בפירוש לא מוטרדת מהחום . למעשה, היא נראתה בתחילה כל כך מסודרת ומוקפדת, עד שהסתקרנתי מדוע בעצם באה אלי, וזה מה שהיא סיפרה : נראה שאני לא מצליחה להיחלץ מדפוס חוזר של דחיינות . זו נהייתה בעיה כל כך חמורה במיזם העסקי האחרון שלי, עד שאני מרגישה שאני מאבדת את הפוקוס . . . ואת האמון של המשקיעים שלי . חקרנו יחד את ראשית חייה של סילביה והצגתי לה את שאלת הטראומות הקטנות, והבעת הפנים המאורגנת והשמורה שלה הפכה כהרף עין להבעה של אי-נוחות . גדלתי עם האבא הכי חזק שאני מכירה — הוא עשה הכול במו ידיו ועבד בשתי עבודות רק כדי להחזיק אותנו עם הראש מעל המים . הוא אפילו לא יצא אף פעם לדייטים עד שעזבתי את הבית . לנצח אישאר אסירת תודה לאבא שלי על כל מה שהוא הקריב למעני . תמיד התנהגתי יפה כי ידעתי שלאבא שלי יש מספיק דברים על הראש, אז זה לא העניין . הייתי ילדה טובה ואף פעם לא הסתבכתי בשום צרות . אני יכולה להגיד בכנות ...
To the book |
|
|