|
|
86׀ בשערי גן עדן שמונה-עשרה שיחות שלא נענו . "האחיות שלי ואמא שלי ניסו להשיג אותי . אני לא ממש זוכר את השיחה עצמה . אבא שלי מת מכשל לבבי . זה פשוט היה הלם . " קרל סיפר לאשתו, ואז, כמו שהוא מתאר את זה, "הרגליים שלי לקחו אותי איכשהו החוצה ופשוט פרצתי בבכי . " הוא פסע כה וכה בערפול חושים עד שהחליט להתיישב על מדרגות הבית . הוא שאל שאלה שעלתה במוחו פתאום . "איפה אבא שלי ? " והוא אמר את המילים בקול . את מה שקרה הוא זוכר בצלילות . "הרגשתי מין תמורה עמוקה מתרחשת . הרגשה שאני עם אבא שלי עלתה בי . ולא במובן שאני עם אבא שלי כמו שהיינו לפני כמה חודשים כאן על המרפסת, אלא כמו שזה היה להיות איתו כשהייתי ילד . הרגשה כזאת של, 'הכול בסדר . אתה עם אבא שלך . הכול יהיה בסדר . '" עם ההרגשה הזאת באה תחושה עוצמתית שקרל מכנה אותה, "שלווה עמוקה . זה פשוט הרגיע אותי . ידעתי שהכול בסדר . הוא היה שם איתי . והוא עבר לדבר הבא, מה שזה לא היה . מה שזה לא יהיה . " קרל זוכר במיוחד את העובדה שעומקה של ההרגשה הזאת היה כמו רטט, משהו "עמוק בעצמות, בכל תא בגופי . זה היה פיזי, כמו מתג שהודלק . הרגשתי בעצמות וברמת התא שאבא שלי...
To the book |
|
|