|
|
פרק 3 : אל האור׀ 55 מסביב . היא חזתה בו מפעם לפעם בזמן מדיטציה . הפעם הראשונה שזה קרה באופן ברור היתה כחצי שנה לאחר מותו . היא הופתעה לראות אותו חתיך בן ארבעים, לבוש בחליפה, בימי הזוהר ההוליוודי . "זה היה מצחיק ומקסים," היא נזכרת, "אבל גם חשבתי, 'מעניין . כנראה אפשר לבחור באיזו צורה רוצים להופיע . ' אף פעם לא חשבתי על זה קודם . " היא כמעט לא סיפרה לאחרים על החוויות האלה . עד עכשיו, מעטים בלבד שמעו עליהן . חברים ובני משפחה עלולים להתייחס אליהן בזלזול . רק מנהיגי דת מעטים, כמו הכומר הפרסביטריאני של ליז ה', מאמינים בלב שלם שאנשים שחווים את החוויות האלה עברו מסע קצר לגן עדן . במסורות רבות לא מקובל להביע דעה שאולי יש משהו "מיטיב" במותו של אדם . אזכור רגש חיובי כלשהו בהקשר של מוות נחשב גם הוא לטאבו חזק . ובכל זאת, כשאדלה מביעה רגשות כאלה, היא עושה זאת מתוך שלווה אישית וגם בהערכה לחיים שנובעת מהבנה זו . ואכן, השיח על חוויית המוות המשותפת דורש מידה של פתיחות ואומץ, ולכריסטינה יש משניהם בשפע . כריסטינה היא אם יחידנית לבן קטן, אחות ביתית במקצועה, מפיטסבורג, פנסילבניה . היא היתה בת שלושים כשאמה מ...
To the book |
|
|