|
|
378 דני גליק היתה בלתי נמנעת . המטרה היא למצוא מי אשם - אחד הנהגים או הדרך עצמה . אם הדרך אשמה, אפשר לתקן אותה ; כאשר אין מה לתקן בדרך, סימן שהתאונה אירעה באשמת "הגורם האנושי" . אם הנהג לא היה שתוי או מסומם, ואם לא הסתכל בטלפון בזמן נהיגה, חוקרי התאונות נעצרים שם, במוחו של הנהג, ואינם מחפשים סיבות עמוקות יותר . גם האינטואיציה המוסרית הרגילה לא מחפשת מעבר לתודעה . היא תואמת את האמונה ברצון חופשי מוחלט ; ברגע שמגיעים לתודעה, הסיבתיות נעצרת . אי-אפשר להמשיך הלאה ולחפש מי אשם או מה אפשר לתקן . הנהג הוא האשם, נקודה . אבל מה אם הרצון החופשי הוא יחסי בלבד, כך שגם כאשר בוחרים לעשות משהו, יש לכך סיבות עמוקות יותר ? אם נהג גרם לתאונה, אפשר לתהות למה זה קרה . אם הוא נסע בפראות כדי להרשים את חבריו, אפשר לשאול : מדוע ? מה גרם לו להיות כה חסר אחריות ? כרונולוגיה של חוסר אחריות בשנת 1848 אירעה לפיניאס גייג' ( Gage ) , עובד מסילות רכבת אמריקאי בן ,25 תאונה קשה : פיצוץ מבוּקר שתכנן לבצע כדי לחצוב בסלע התרחש מוקדם מהמתוכנן . מוט ברזל ארוך הוטח בעוצמה לתוך גולגלתו של פיניאס, עבר דרך מוחו הרך ועף למרחק של...
To the book |
|
|