דוברו של הסופר שקולו נדם

176 חייו“, לכתבת הזיכרון שיפרסם בכתב העת “דוּ“ לאחר פטירתו של ואלזר . במובן זה, ואלזר שותף מההתחלה בעיצוב התדמית שלו שזֵליג מפיץ לציבור הרחב . זֵליג מציג אותו כסופר “אלמוני“ וטוען לבלעדיות הגישה אליו . הוא מונע מאחרים להתקרב אליו : “אין זה ראוי להעמיס סקרנות ביוגרפית על דמות חריגה זו,“ מתריע זֵליג ב“נציונל-צייטונג“ . הוא עצמו מבקש מלִיזָה ואלזר, כבר אחרי ביקורו השני, להמציא לו תיעוד ביוגרפי על נעוריו של ואלזר ועל שלבים מוקדמים בחייו . וכבר בשיחותיו הראשונות עם ואלזר, הוא עצמו אוסף בגלוי נתונים להכנת ביוגרפיה . אלא שהוא לא זוכה להשלים אותה ; רק לאחר מותו של זֵליג יפרסם עמיתו רוברט מֶכלֶר את הביוגרפיה הראשונה של ואלזר, בהסתמך על עבודת ההכנה של זֵליג . בהילולה הפובליציסטית שזֵליג יוזם לרגל יום הולדתו ה- 60 של ואלזר, הוא מבסס את מעמדו כנציגו ובעצם כ“דוברו“ של הסופר “שקולו נדם“ . עד מותו עתיד זֵליג לפרסם למעלה מ- 40 מאמרים על ואלזר . בתוך כך יופיע יותר ויותר כמי שפועל בשמו . משנת 1944 ואילך אף יוכר רשמית כאפוטרופוס שלו . עוד בשנת 1934 מינה בית המשפט אפוטרופוס לפציינט מס‘ 3561 של המוסד הפסיכ...  To the book