|
|
155 אני מספר לו שהוזמנתי בימים אלה לבקר בוורשה, במוסקבה, באירקוּצְק ובפקין, ומתברר לנו ששנינו מעריצים את הנובלה “רשימות מבית המוות“ של דוסטוייבסקי . רוברט נזכר בהתרגשות בקטע שבו האסירים, למרות קשיחותם הטבעית, משחררים מתוך חמלה את עיט הערבות פצוע הכנף ששהה איתם שלושה חודשים : הם שומטים אותו מעבר לחומה ועוקבים אחריו במבט כשהוא מקפץ בכמיהה ברוח הסתווית ומתרחק בערבה . . . רוברט מספר לי שקרא לאחרונה בהנאה מרובה את “בחלון הפינתי“, רומן בלשי בארבעה כרכים מאת הימאי והמלונאי פרידריך גֶרסטאֶקר מהמבורג, וכן את “ילדי רב החובל גרנט“ מאת ז‘ול ורן . אני מבשר לו שכריסטופר מידלטוֹן, משורר בריטי צעיר ומרצה לספרות בלונדון, תרגם לאנגלית את “הטיול“ ואת “קְלייסט 16 הוא מגיב בלקוניות : “נו, נו ! “בתוּן“ ברגישות מעוררת התפעלות . טרם צאתי לדרך אני עוד נפגש עם ד“ר שטיינר . הוא אומר לי שהמליץ לרוברט לא להתרחק ממתחם המוסד, אבל רוברט התעקש לאסוף אותי מתחנת הרכבת . לאור המצב המדאיג של ליבו, כל מאמץ מוגבר עלול לגרור בעקבותיו התקף לב . על שאלתי אם רוברט היה פחות חשדן כלפי האחיות בחדר החולים משהוא נוהג להיות כלפי הצוו...
To the book |
|
|