|
|
152 מהֵריזָאוּ אנחנו מטפסים לכיוון חורבה של טירה שנבנתה על גבעה . כשיצאתי הבוקר מהרכבת החל לרדת שלג כאילו בפקודה . יש לי כאבים ברגלי הימנית בשל פגיעה בגיד ; אבל אני לא רוצה לקלקל את ההנאה של רוברט מטיול חג המולד שלנו . פתאום עט עלינו מהשדה המושלג והדומם כלב קוֹלי יפהפה וקל רגליים . הוא קופץ על שנינו כאילו חיכה לנו זמן רב . רוברט מנסה להדוף אותו מעליו : “עוף מפה, טמבל ! “ אבל הכלב לא מרפה מניסיונות ההתקרבות שלו . שוב ושוב הוא רץ לפנינו ומרחרח ואז חוזר אלינו, ועד מהרה גם רוברט מתרגל אליו . רוברט מגיב בשתיקה למחמאות שלי על הופעתו החגיגית : מקטורן אפור חדש ונעליים חדשות . ואז אנחנו משוחחים ארוכות על היינריך פוֹן קְלייסט . אני מספר לרוברט שתומאס מאן טען, בהרצאה שנשא, שהמערכה הראשונה בטרגדיה הבלתי גמורה “רוֹבֶּר גיסקאר“ מבריקה עד כדי כך שקְלייסט לא היה מסוגל להתעלות מעל הישג זה . רוברט שולל את התזה הזאת . לדעתו “גיסקאר“ אינו מחזה טוב . הוא סבור שקְלייסט הקדים למצות את עצמו, ושאפשר היה לחזות את התרסקותו המהירה ; גתה צדק כשפסל את הכוכב התזזיתי הזה, שכן עולם הרמוני זכאי לסלק מתוכו דיסהרמוניה . ...
To the book |
|
|