|
|
148 שהייתה כבר סנילית ! “ במקום שלג יורד עכשיו ברד . פיסות קרח קטנות מצליפות בפנינו . אבל אנחנו ממשיכים בהליכה, לכיוון גָאִיס . מלמולי התפילה כבר רחוקים מאחורינו . לעומת זאת אנחנו שומעים צווחות של חזירים מורעבים . רוברט נעצר פתאום ומכריז : “מזג האוויר הזה בלתי נסבל . כדאי שנחזור ! “ אומר ועושה . אנחנו חוזרים על עקבותינו ורואים לתדהמתנו שתהלוכת הלוויה הגיעה רק לגשר שעל נהר זִיטֶר . כאילו המתינה לנו . שוב נשמעים אותם מלמולים, למורת רוחו של רוברט . הוא לא אוהב לחשוב על המוות . הוא מושך בשרוולי כאילו תפילות האשכבה מאיימות עליו : “נמשיך בכל זאת לגָאִיס ! “ אנחנו שוב יוצאים לדרך ומדשדשים עוד כמאה מטרים . אבל גרגירי הקרח מצליפים בפנינו ביתר שאת . הדרך הולכת ומתכסה בתערובת בוצית, כעין רוטב חום . מכונית חולפת ומתיזה אותו עלינו בנדיבות . שוב אנחנו נסוגים לבקשת רוברט, הפעם לאכסניה חמימה . שם מגישים לנו ארוחת בוקר דשנה . רוברט דוחה על הסף את הצעתי לשוטט מעט באזור הטירה המקומית, המכילה אוסף היסטורי : “לא, לא, אנחנו חייבים להגיע לגָאִיס . שם עברו עליי ימים מאושרים עם אחותי לִיזָה . “ גם בגָאִיס משתו...
To the book |
|
|