|
|
138 השָאוּשְפִּילהאוס ושהתאכזבתי ממנה מאוד . רוברט : “אני לא מופתע . גם בעיניי הדמות הזאת מתחנחנת מדי . כל הזמן היא מכרכרת סביב הרוזן פוֹן שְטראל . אני כבר מעדיף את בת האצולה קוּניגוּנדֶה : זו בחורה לרוחם של הגברים, שיודעת לשרוט ולנשוך . אומנם כשנשים יחסניות כאלה מתנהגות בהמוניות, קשה לפעמים לסבול אותן . היינריך פוֹן קְלייסט כנראה ספג פעם דחייה מצד אחת מהן, ורצה לנקום בה דרך הדמות הצורבנית של קוּניגוּנדֶה . בלי חשבון, כהרגלו . חוץ מזה, קְלייסט הוא סופר מיוחד במינו : כשהוא רוצה להיות פיוטי הוא נעשה דרמטי, וכשהוא רוצה לכתוב דרמה הוא נהיה פיוטי כמו ב‘קָתי מהיילבְּרוֹן‘ . קראתי את המחזה הזה לפני עשרים וחמש שנה, אם לא יותר . אבל אני עדיין זוכר את הרפליקה : ‘הרצח מזדחל חרש-חרש . ‘ נכון, כך בערך כתוב ? כמה פעמים עמדה לנגד עיניי דמותו של קְלייסט ! פעם אחת בתוּן . פעם אחת בוואנזֵה ; שם התאבד עם ידידתו הֶנרייטֶה פוֹגל, ועמדתי ליד הקבר שלהם . והייתה עוד פעם אחת בברלין, בפרוץ מלחמת העולם הראשונה, כשהקיסר וילהלם השני נאם ממרפסת הטירה שלו וציטט מתוך המחזה ‘הנסיך מהוֹמבוּרג‘ — מן הסתם כדי להסית את נת...
To the book |
|
|