|
|
118 משפחתו, מקצוע הנגרות וטיפוס ההרים לא עניין אותו שום דבר . הוא מילא את כל חובותיו כחייל, ולאחר שעבר קורס בטיפוס הרים אפילו קוּדם לדרגת רב-טוראי . אבל בשעות הפנאי כולם התעלמו ממנו, כאילו מתוך הסכמה, כי ההמון מזהה באופן אינסטינקטיבי את היסוד הא-סוציאלי בדמויות כאלה . ביחידה שלנו הוא לא היה אהוד וגם לא שנוא . הוא היה פשוט בלתי קיים, ואולי הייתי מתעלם ממנו כשם שנהגו יתר החיילים, אלמלא ההצצה החטופה לתוך נפשו, שהזדמנה לי במהלך שמירה אחת . כך התגלגל הדבר : חזרתי לפנות ערב אל המחנה לאחר סיור, במצב רוח כמעט פיוטי . באותו ערב נשבה רוח פֵן, והשמיים ריצדו מעל האזור ביופי שקשה לתאר . סלעי הענק הקהויים שמסביב למוצב זַרגַנס הזכירו עורות אפורים של פילים . הטירה המתנוססת על גבעה מעבר לגבול, בשטח ליכטנשטיין, דמתה באור הסגול לארמון רפאים, והכנסייה הקטנה, המצטנעת לרגליה בעומק של מאה מטרים, נראתה כמו מיניאטורה עשויה אבני משחק . היערות, שדות החיטה הזהובים, גבעולי הקנים הגבוהים ושדות השלף הקצוץ, ומעליי צמד עופות דורסים שתרו אחר מכרסמים, כל אלה יצרו אווירה כמו בציור של אַלברֶכט אַלטדוֹרפר . את הקסם הזה שבר...
To the book |
|
|