|
|
104 השביל החוצה את היער, אבל רוברט מתריע : “לעיתים הדרך 13 הישרה מובילה אל הבלתי נכון, הדרך הלא-ישרה אל הנכון . “ העיירה אוֹבּרבּוּרן כמו נתונה בתוך טנא של עצים . על חזית של בית אנחנו קוראים את האִמרה הבאה : אושר וצער קבל בברכה, שניהם יחלפו, וכמותם גם אתה . ארוחת בוקר : גבינת טִילזִיט, חמאה, קפה עם חלב, בירה . בעלת האכסניה נראית כחושה, סגפנית ורצינית כמו ניקלָאוּס הקדוש . היא יושבת ליד שולחן סמוך ועושה חישובים בחצי קול בעוד המשרתת מכרכרת סביבנו במסירות אימהית ומוודאת שלא חסר לנו דבר . מהמטבח עולים קולות תפילה ; באכסניה מתכנסת מן הסתם כת דתית . אני מספר לרוברט שבפרמיירה של “מחזה חלום“ מאת סטרינדבֶּרג, שהתקיימה בחג הפֶּנטקוֹסט האחרון, הזדמן לי לשבת מאחורי תומאס מאן . במיוחד שמתי לב לאפו הארוך והמחודד ולשׂערו המלא ונטול השיבה . רוברט : “זה החוסן הגופני של ההצלחה . כמה רבים הם אלה שאי-ההצלחה מורידה אל השאול בטרם עת ! תומאס מאן זכה לכול עוד בצעירותו : לשלווה של המעמד הבורגני, לביטחון, לחיי משפחה מאושרים, להוקרה . אפילו הגלות לא יכלה לו . הוא המשיך בכתיבה על קרקע נוכרייה כמו פקיד חרוץ במשרדו...
To the book |
|
|