|
|
102 הבוקר במטבח תוך כדי צחקוקים . רוברט מתענג על המאפים הלבנים הטריים ; את ריבת השזיפים הוא מלקק כמו חתול . בקושי שכנעתי אותו לבוא לטוֹיפֶן ; פעמים אחדות רצה לסטות לכיוון סַנט גאלֶן . אבל עכשיו הוא מספר מיוזמתו על סבו יוֹהן אוּלריך ואלזר שנולד פה, ושהיו לו חמישה-עשר ילדים . בבית הדפוס שלו שבעיר לִיסטָל הודפסו בזמן המהפכה הבאדית פמפלטים מהפכניים רבים, והוברחו באישון לילה לגרמניה דרך נהר הריין . ילדי הכפרים משתעשעים במזחלות ובמגלשי סקי על הכביש המוביל מטוֹיפֶן לשְפַּייכר . בהמשך נעשית הדרך שקטה מאוד וערפילית . “רוסית,“ אומר רוברט ומוסיף : “כדאי להיזהר, אנחנו מנווטים במים מסוכנים ! “ הוא מציין שהעיר בִּיל הצמיחה סופרים מגוונים מאוד, חלקם דגלו בהשקפות שמאלניות קיצוניות, אחרים נמצאו בצד הימני הקיצוני של המפה הפוליטית . אחד מהם אפילו נקלע למשפט באשמת בגידה באומה : “זה הביא אותי למסקנה ששתי ההשקפות המנוגדות האלה לפעמים נפגשות ודומות זו לזו כמו אחיות . “ לגביו הייתה בִּיל כביכול מקום החלמה, שבו הוא יכול להתאושש מהמתח והלחץ של העיר הגדולה ברלין . הוא חזר לשם כסופר נלעג ונכשל עם פרנקים אחדים בכי...
To the book |
|
|