|
|
93 במסעדת “דִי קְרוֹנֶה“ ( “הכתר“ ) בפְלָוִיל מגישים לנו צלחות גדושות ירקות ובשר, ובסוף אפילו צלוחית של קצפת . אנחנו נמצאים בגן עדן של סיידר תפוחים, ולכן זו הזדמנות לחלוק כבוד לסיידר הצעיר של האזור . במהלך הארוחה רוברט מספר : “במפגש הקודם שאלת אותי על המטופל א . ד . , שאחיינו הוא מכר שלך . מייד אחרי שנסעת נזכרתי בו . הוא נפטר לפני כשנה וחצי במוסד שלנו . קראנו לו ‘דוד הזהב‘ . נדמה לי שהוא שהה פעם תקופה ממושכת באמריקה, במשק חקלאי או משהו כזה . על כל פנים, היו לו סיפורי מעשיות על אוצרות מוסתרים שמחכים לו שם . פעם ביקרה אותו אישה מבוגרת אלגנטית . שמה היה סַבִּינֶה, והיא נראתה בהתאם : כמו דמות מתוך אגדה של גוֹטפריד קֶלֶר . אגב, אותו א . ד . היה גרגרן מחריד . תמיד התנפל על האוכל כמו זאב . ראיתי פעם איך שפך מלחייה שלמה על המנה שלו . לא יכולתי לסבול לראות אותו זולל את האוכל וכמעט נחנק . לרוב הוא גם הקיא אחרי הארוחה . היו לו בטח בעיות קיבה . “ בדרך לגוֹסָאוּ : “אני עוד צריך לספר לך על המהירות שבה כתבתי את ‘עוזר לכל עת‘ . כידוע לך, הוצאת שֶרְל הזמינה אותי להשתתף בתחרות כתיבת רומן . חשבתי לעצמי :...
To the book |
|
|