|
|
89 תחנת הרכבת . אני מתכרבל בפינה של קרון ללא עישון ברכבת המהירה ומתחיל לקרוא . בוִינטֶרתוּר נדחקת אישה פנימה מלווה בילדה, שמנה כמו אווזה מפוטמת . בן רגע היא מסבה את התא השליו לחדר ילדים, בשתלטנות, כאילו היא מרכז העולם . היא מושיבה בובה על ריפוד המושב, מסרקת את שער הילדה ומוציאה את ארוחת הבוקר מעטיפת נייר מרשרשת . בתוך כך היא מפנה אליי בהפגנתיות את אחוריה הבשרניים, ונעשה לי חושך בעיניים . הֵרִיזָאוּ . רוברט מנופף בידו ממרחק . הוא שואל אותי אם תכננתי משהו . אני : “שום דבר . “ אם כן, הוא יקבע את המסלול . השמש חודרת מבעד לשכבת העננים . אנחנו חוצים את גוֹסָאוּ לצלילי פעמונים . גן עדן של פריון : ענפי עצים עמוסים תפוחים ואגסים ; פרות רועות באחו ; שלווה של בוקר יום ראשון . אנחנו עוברים את אַרנֶג, פונים דרומה בשבילי עפר ומגיעים לחווה . כלב מזן אַפֶּנצֶלר זֶננהוּנד מסתער על המכנסיים שלנו . איכרה מופיעה בדלת אבל לא משיבה לנו שלום . אני אומר לרוברט : “נדמה לי שהאנשים פה פחות מסבירי פנים מאשר באַפֶּנצֶל-אָאוּסֶר-רוֹדן . “ — רוברט : “הם לא פחות מסבירי פנים, אלא יותר עצורים . אנחנו בחבל המכונה ‘פירסט...
To the book |
|
|