|
|
86 רוברט ממתין לי לבוש בחליפה מחויטת חדשה, שקיבל מאחותו פָני לרגל חג המולד . שׂערו מסופר קצר . אני אומר לו שהוא נראה היום צעיר כל-כך . הוא מחייך בקורת רוח, אבל במהלך ההליכה לסַנט פִידֶן הוא ממעט לדבר . פנייה ימינה לכביש המוליך אל שפַּייכֶרשוֶנדי . האזור מבודד ומרגיע . איכר מוליך עיזים אחדות אל העיירה ; נער עורם דשן סוסים לתוך מריצה ; רוכלת בעלת שער שיבה מדובלל נושאת חנות סדקית קטנה על שכמה הגבנוני . השתקפויות האור על פלג מים כסוף שמבעבע ביער, החוות הפזורות בנוף הגבעות, מראה ימת קוֹנסטַנץ באופק האפרורי — כל אלה משרים על רוברט תחושה כמעט מיסטית : “זו הלוא תקופה ייחודית, תחילת האביב, כשהכול מלא הבטחות, מלא תקוות נרגשות ! כמה קל לצעוד בתקופה זו ! כבר לא קר, ועם זאת עדיין לא חם, שירת הציפורים מתעוררת משנתה, העננים נעים לאיטם והאנשים שוב מאירים פנים . “ עצירה ברֵהֶטוֹבל לארוחת עשר . אני משוחח עם אחד האורחים בפונדק ושואל אותו על אֵגוֹן צ . ; בן שיחי מספר שהוא מאושפז זה שנים אחדות בבית משוגעים בקנטון תוּרגאו . לדבריו אביו של אֵגוֹן נהג בו ביד קשה מדי : בגיל חמש שלח אותו לבית הספר היסודי ; ואחר...
To the book |
|
|