|
|
23 כדי ללחוץ לנו את היד . העיירה וִיל . אנחנו סועדים את ליבנו בפונדק “אִים הוֹף“ ( “בחצר“ ) , ולאחר מכן עוברים ממסבאה למסבאה . בסך הכול ביקרנו בחמש . רוברט מציע שלא ניסע כמתוכנן בשעה שלוש וחצי בחזרה לגוֹסָאוּ, אלא רק כעבור שעתיים . הוא מעוניין להאריך ככל האפשר את המפגש בינינו . הוא מרבה כעת להיישיר אליי מבט ; הריחוק והיבשושיות שהוא אוהב להסתתר מאחוריהם פינו מקום לפתיחות שקטה . הרכבת שלו להֵרִיזָאוּ יוצאת שתי דקות אחרי זו שלי . כשהרכבת שלי יוצאת לדרך הוא קד שתי קידות עמוקות במלוא הרצינות . האם הוא נזכר ב“מסייה רוֹבֶּר“, המשרת בטירה ? אני משיב בשתי קידות וקורא לו : “בפעם הבאה בצד הגרמני ! “ הוא מהנהן נמרצות ומניף את מגבעתו . בתחילת הטיול סיפר לי רוברט את הסיפור הבא מעולם המשפט הפלילי : עורך דין בלונדון הואשם ברצח אשתו . אלא שהופעתו המלבבת ונועם הליכותיו הרשימו את השופטים עד כדי כך שהסתמן פסק דין לטובתו . הנאשם לא תלה בכך תקווה, אלא החליט לברוח לארצות הברית עם מזכירתו היפה, שבגללה רצח את אשתו . בספינה עצרו אותו . הוא שילם בחייו על הערכתו השגויה של הפן הפסיכולוגי, שהרי ניסיון הבריחה החשיד ...
To the book |
|
|