פרק שביעי: סכסוכי שטחים

חייל ונשִקו המקושט במדבקה . מפגן של אירוניה אתנית, מוזיקלית ואסתטית 209 תצורות חדשות, מוזיקליות ופוליטיות, נוטות להסתבך זו בזו . אבל אם מפרשים מוזיקה רק על סמך היבטים פוליטיים, הדבר מפחית מערכּו של הממד היצירתי במוזיקה, מן ההבנה שהמוזיקה היא מלאכה, ומהאופן שבו היא מתייחסת לעצמה, להבדיל מהתייחסותה להקשר הפוליטי שלה . על אף שתצורות מוזיקליות חדשות יכולות לצמוח מתוך נסיבות פוליטיות, הן אינן פוליטיות במהותן . הן קרובות יותר לפתוס תרבותי מאשר לפוליטיקה תרבותית . התובנות המוזיקליות הללו משקפות היסטוריה ארוכה שבה פסקולים מפציעים משמרים את קשריהם עם מסורות מוזיקליות שונות וישנות יותר, ובה בעת יוצרים מסורת חדשה . כל פסקול חדש כזה סופג אל קרבו — ולעתים ממוסס — ניגודים בינאריים שעברו בירושה . תהליכי הספיגה המרתקים הללו יוצרים “ריבודים“ קוליים שכל אחד מהם, בדרכו, הוא לעתים מסוגר או נטול רסן — כפצע בגוף הטקסט — לעומת ריבודים אחרים, במוזיקה עצמה, ולפעמים גם בכתיבתי עליה . המוזיקה המזרחית מנהלת יחסים דיאלוגיים עם הפוליטיקה והחברה . כל צד מפעיל התנגדות כלפי הצדדים האחרים, חומק מהם וגובר עליהם, ובה בעת...  To the book