103 שישי בצהריים, במטבח, בהכנות לארוחת השבת . הטלפון מצלצל . “שלום, שמי אתי, ואני מתקשרת אליך משגרירות ישראל בווינה, אוסטריה, האם אני מדברת עם מר יגאל חמיש ? ״ כך, ‘באמצע החיים׳, באחד מימי שישי, בשנת ,2010 לפני שתים-עשרה שנים, בשעת צהריים, התדפק הגורל על דלתנו בדמות שיחת טלפון מפתיעה, בלתי-צפויה, ובעקבותיה החל מסע מרגש ומטלטל, מסע שהוא כשלעצמו סיפור, על אודות ספר . וינה ? ! אני נדרך מייד . הרי אבא נולד בווינה ! מאז מותו בגיל שישים ושבע, לפני שלושים וחמש שנים, עסקתי בניסיון להרכיב תמונה שלמה של חייו . הוא נפטר והותיר אותנו עם המון שאלות, קטעי זיכרון עמומים, ואי-אלו אלבומי תמונות ישנים ובהם מאות תמונות מהמון מקומות ובהן דמויות רבות . “מי כאן בתמונות, אבא ? ״ שאלתי תמיד, והוא היה משיב : “עזוב, זה שייך לעבר, את מי זה מעניין ? ״ הייתי אומר לו : “אתה תספר, ואני אכתוב את קורותיך,״ והוא ביטל בתנועת יד את מבוקשי . אני נזכר שחמש שנים לפני אותה שיחת טלפון, בשנת ,2005 ביקרתי בארכיון של הקהילה היהודית בווינה, 104 בניסיון די עקר להעמיק בקורותיו של אבא לצורך ‘עבודת שורשים׳ . האם ייתכן שהחוליות החסרות...
To the book