אחרית דבר

89 הוא טקסט בסיסי להבנת השורות הנוראות על הדרמה בין אב לבת שמתפתחת בסצנות החלום הבאות בספר מלינה לכדי פנורמה של אלימות המאחדת את השניים באופן תמוה וקושרת אותם בשתיקה קודרת . “אבא, אני אומרת לו, אף שהוא כבר איננו, לא הייתי מסגירה אותך, לא הייתי אומרת מילה לאיש״, נאמר בחלום על תא הגזים הגדול 13 בעולם, חלום שמסופר מייד אחרי החלום בקרנטן . סוגיית האב-בן שהעסיקה את המודרנה בתחילת המאה ה- 20 נכתבת מחדש אצל אינגבורג בכמן באמצעות רצח הבנות . כעת, אחרי ,1945 אי-אפשר עוד להתעלם מכך שמלחמת האבות והבנים אינה מתנהלת מחוץ למשפחה אלא מחריבה את יסודות החיים האזרחיים והמשפחתיים . ביומן המלחמה המחנכים הנאצים הרצחניים עדיין מופיעים מחוץ למשפחה, אבל ככל שהטקסטים מאוחרים יותר כן נעשה מלחיץ יותר העימות עם “אב״ - שבכמן מציגה כמוסד חברתי והופכת אותו ל״אישיות דגולה״, ל״דמות״, 14 אולם עצם העובדה שהיא “שעושה מה שהחברה עושה״ . כותבת “אבי״, ובטקסטים אחרים גם “המשפחה שלנו״, מבהירה לנו בהכרח שעלינו לראות את עצמנו כחלק מהדיון 13 שם . ( ע׳ 128 ) “מה שאירע בשנים המכריעות בין 18 ל- ,25 החרבת אישיותה, מועתק לחלומותיה״, כ...  To the book