על אודות אסונם של אחרים שאלוהים מניח על מפתן ביתך

394 מרימה ניירות מהשולחן . קוראת . . . . השוטרים נכנסו לדירה שבה התאכסנו העובדים הזרים - אישה הרה יחד עם בעלה - החלו להכות את הבעל לעיני אשתו מכיוון שלזוג לא היה רישום . החל אצלה דימום - היא מתה והעוּבּר שבבטנה מת אִתה . . . . . . ביישוב סמוך למוסקבה נעלמו שלושה אנשים - שני אחים ואחות . . . קרובי משפחתם שבאו מטג'יקיסטן פנו אלינו לעזרה . אנחנו התקשרנו למאפייה שבה הם עבדו ערב המקרה . בפעם הראשונה ענו לנו : "אנחנו לא יודעים במי מדובר . " בפעם השנייה ענה לטלפון בעל העסק בכבודו ובעצמו : "כן, עבדו אצלי טג'יקים . שילמתי להם על שלושה חודשים והם עזבו באותו יום . אין לי מושג לאן . " אז פנינו למשטרה . כל השלושה נמצאו מתים, הם נרצחו באת חפירה ונקברו ביער . בעל המאפייה צלצל אלינו לקרן ואיים : "יש לי אנשים בכל מקום . אני אקבור אתכם . " . . . שני טג'יקים צעירים פונו מאתר בנייה באמבולנס לבית חולים . . . כל הלילה הם שכבו בחדר מיון שלא הוסק דיו ואיש לא ניגש אליהם . הרופאים לא הסתירו את יחסם : "למה אתם נוהרים לפה, שחורים ? " . . . שוטרי היחידה המיוחדת הוציאו בלילה מהמרתף חמישה-עשר טג'יקים שהועסקו כמנקי ר...  To the book