על אודות האנשים שהשתשנו מייד עם נפילת הקומוניזם

325 אימא התווכחה אִתה, אמרה שעכשיו יתחילו החיים הטובים והצודקים, יצאה להפגנות, הייתה מדקלמת לנו בהתלהבות את הנאומים של ילצין . סבתא שלנו סירבה להשתכנע : "ויתרו על הסוציאליזם למען הבננות . למען מסטיקים . . . " הוויכוחים התחילו בכל בוקר, אחר-כך אימא הייתה יוצאת לעבודה ובערב הן המשיכו להתווכח . כששידרו את ילצין בטלוויזיה, אימא הייתה ממהרת להתיישב בכורסה : "איש גדול ! ", סבתא הייתה מצטלבת : "פושע, אלוהים ישמור . " היא הייתה קומוניסטית בכל רמ"ח איבריה . 124 כולם התחילו לבקר בכנסייה, גם סבתא התחילה, הצביעה בעד זוּגָנוֹב . הצטלבה וצמה, אבל היא האמינה אך ורק בקומוניזם . . . ( שותקת . ) היא אהבה לספר לי על המלחמה . . . בגיל שבע-עשרה היא התנדבה לחזית הלוחמה בנאצים, שם סבא שלנו התאהב בה . היא חלמה להיות קשרית אבל ביחידה שבה היא שובצה הייתה דרישה לטבחים, אז היא נהייתה טבחית . גם סבא היה טבח, הם האכילו את הפצועים שאושפזו בבית החולים הצבאי . הפצועים זעקו מתוך הזיות : "קדימה ! קדימה ! לקרב ! " היא סיפרה המון ואני זוכרת רק פיסות קטנות, וזה חבל . . . לאחיות בבית החולים תמיד היה דלי גיר מוכן, כשנגמרו הכ...  To the book