|
|
310 באופן שונה : לאנשים טובים ורעים, נדיבים וקמצנים . שכנים ואורחים . גרנו באותם כפרים . . . באותן ערים . . . לכולם היה לאום אחד - הלאום הסובייטי, כולם דיברו רוסית . נוֹורוּז - החג הכי היפה והאהוב ביותר על כולם . חג האביב . מחכים לחג הזה כל השנה וחוגגים אותו שבעה ימים . שבעה ימים לא נועלים את השערים ואת דלתות הבתים . . . ביום ובלילה - שום מנעולים ומפתחות . . . מבעירים מדורות . . . המדורות בערו על הגגות ובחצרות הבתים . בכל העיר בערו מדורות ! היו משליכים צמחי פֵּיגָם ריחני אל תוך האש למזל טוב ואומרים : "סָרִילִיגִין סֶנֶה, גְּרְמִיזְלִיגִין מֶנֶה" - "קח ממני את כל צרותיי, השאר לי את האושר . " "גְּרְמִיזְלִיגִין מֶנֶה . . . " הכול מוזמנים, בכל בית יקבלו אותך בסבר פנים יפות, יגישו לך פילאף חלבי ותה אדום מתובל בקינמון או בהל . וביום השביעי, היום העיקרי של החג, כולם מתאספים יחד . . . סביב שולחן אחד . . . כל אחד מוציא לחצר את השולחן שלו . את השולחנות היו מחברים לשולחן אחד ארוך ועל השולחן הארוך עמדו חִינְקָלִי גרוזיניים, בּוֹרָאק ובַּסְטוּרְמָה ארמניים, אָצְ'פּוֹצְ'מָק טטרי, ורניקי אוקראיניים,...
To the book |
|
|