על אודות אכזריותה של האש והגאולה שבשחקים

195 שעת העזיבה הגיעה . . . ביום שישי הוא נפרד מכולם, אמר שייסע הביתה בסוף השבוע . איש לא ניחש שהפעם הוא בא למבצר כדי להישאר בו לתמיד . כשחזרו עובדי המוזיאון לעבודה ביום שני, הגיעה שיחת הטלפון ממשרד התובע האחראי על תעבורה : מגן מבצר ברסט, ניצול קרב הדמים מ- ,1941 השליך עצמו מתחת לגלגלי הרכבת . . . מאוחר יותר יש מי שייזכר בקשיש בלבוש נקי ומסודר, אוחז במזוודה, שעמד זמן ארוך על הרציף . על הגופה נמצאו שבעת אלפים רובל שהוא הביא אִתו מהבית למימון הלוויה של עצמו ומכתב אחרון שבו הוא מאשים את ממשלת ילצין-גאידר בעוני המחפיר שהיא גזרה על האנשים . ובבגידה בניצחון הגדול . הוא ביקש להיקבר במבצר . מתוך מכתבו האחרון : ' . . . אם הייתי מת מפציעות אז, במלחמה, הייתי יודע שנפלתי למען המולדת . עכשיו אני מסיים את חיי כמו כלב . אני רוצה שיכתבו את זה על המצבה . . . אל תחשבו אותי למשוגע . . . ' ' . . . עדיף למות זקוף מאשר להתחנן על ברכיי לעת זקנה לקצבת רעב ולמשוך עד הקבר הודות לנדבות ! ובכן, מכובדיי, אל תדונו אותי לכף חובה ותבינו את מצבי . אני משאיר סכום כסף, מקווה שלא ישדדו אותי ומקווה שהוא יספיק לקבורה . . . ...  To the book