על אודות הלחש והצעקה... ועל אודות ההתפעמות

98 בחוץ היו המון אנשים וכולם קשרו סרטים אדומים לדש המעיל או המקטורן . הדגלים האדומים זוהרים, תזמורת כלי הנשיפה הצבאית מנגנת . המנהיגים שלנו עומדים על הבמה . . . ושיר מתנגן : בירת עולם, אדמת מולדת, לך כוכבי הקרמלין מאירים, מוסקבה - כל היקום גאה בך, יפהפייה בנויה אבני גרניט . . . כל הזמן התחשק לי לצעוק "הידד ! ״ ומהרמקולים בקעו המילים : "הידד לפועלי המפעל על שם לִיכַצ'וֹב, זוכה פעמיים בפרס לנין והדגל האדום ! הידד, חברים ! " "הידד ! הידד ! ! " "הידד לחברי הקומסומול שלנו - הגיבורים של לנין . . . למפלגה הקומוניסטית . . . לוותיקי המלחמה המהוללים שלנו . . . " "הי-דד ! הידד ! ! " כמה יפה ! כמה נפלא ! אנשים בכו, השמחה עלתה על גדותיה . . . תזמורת כלי הנשיפה ניגנה מארשים ושירי מהפכה : הוא נוסע מערבה, היא בכיוון ההפוך, חברי תנועת הקומסומול מתגייסים למלחמת האזרחים . . . אני זוכרת בעל-פה את כל השירים, לא שכחתי אף מילה, אני שרה אותם לעתים קרובות . אני שרה לעצמי . ( מפזמת . ) ארצי רחבת ידיים, יערות, שדות ונהרות לרוב . אין עוד ארץ לה תשתווה, בה ינשום אדם מלוא חזה . . . לא מזמן מצאתי בארון תקליטים ישנים...  To the book