רישומיו של השותף למעשה

10 היה זה המשטר הסוציאליסטי והיו אלה גם החיים שלנו, פשוטו כמשמעו . לא דיברנו עליהם יותר מדי אז . ואילו עכשיו, כשהעולם הישן נעלם לבלי שוב, החלו כולם לגלות עניין בחיים ההם שלנו, והרי לא חשוב אילו חיים הם היו - הם היו החיים שלנו . אני כותבת, אני מלקטת פירורים, אוספת פיסות מידע על אודות הסוציאליזם "הביתי" . . . הסוציאליזם "הפנימי" . על אודות התקיימותו בתוך נפש האדם . אני נוטה תמיד למרחב המצומצם הזה - לאדם . . . לאדם היחיד . למען האמת, הכול מתרחש דווקא שם, בתוכו . מדוע גדוש הספר סיפורי מתאבדים דווקא ? מדוע לא לספר על אזרחים סובייטיים מן השורה ועל קורות חייהם הסובייטיים הטיפוסיים ? הרי לרוב שמים בני האדם קץ לחייהם בגלל אהבה נכזבת, בשל הזקנה, או סתם כך מתוך סקרנות ורצון לפענח את סוד המוות . . . אני תרתי אחר אלה שהאידיאולוגיה דבקה בהם כה חזק, עד שרק בכוחו של המוות היה להפריד ביניהם - המדינה הייתה להם ליקום כולו, היא הייתה לתחליף לכול, לרבות חייהם הפרטיים . לא היה בכוחם לצאת מההיסטוריה הגדולה, להיפרד ממנה, למצוא אושר אחר . לצלול . . . להיבלע בתוך הקיום הפרטי, כפי שנהוג היום, כשהקטן היה לגדול . ...  To the book