לוּלוּ בִּעְ'צוּנוּ

293 תמה המלך ונעמד אובד עצות ברחוב . פתאום ראה איש זקן יושב בשולי הדרך, ניגש אליו, סיפר לו על חיפושו הכושל וביקש ממנו : "עוץ לי עצה . הבת הזאת היא בתי היחידה, והגמלים הכורעים מסרבים לעמוד על רגליהם, ואני איני יודע היכן אוכל לקנות לולו בע'צונו . " אמר הזקן : "את 'לולו בע'צונו' אי אפשר לקנות או למכור . וגם לא אוכל להראות לך איך להגיע אליו : כִּי אִם נַצְבִּיעַ עָלָיו, יַחְתְּכוּ אֶת יָדֵינוּ ! וְאִם נַבִּיט בּוֹ, יַעַקְרוּ אֶת עֵינֵינוּ ! וְאִם נְדַבֵּר עָלָיו, יִכְרְתוּ אֶת לְשׁוֹנֵנוּ ! עמד המלך אובד עצות, ולבסוף הציע הזקן : "אולי תקנה לי כד, ואני אלך לפניכם, ואתם תצעדו מאחוריי, וכאשר אגיע לשער הארמון, אפול ארצה והכד יישבר . במקום שבו יישבר הכד תוכל למצוא את לולו בע'צונו . " קנה המלך כד ונתן אותו לזקן, והלך עם הווזיר אחרי הזקן עד שהכד נפל ארצה ונשבר מול שערו של ארמון עצום . חצו המלך והווזיר את גינת הארמון ודפקו על השער . נפתח השער, ואת פניהם קיבל משרת הארמון . אמר לו המלך : "אני מחפש את לולו בע'צונו . " הלך המשרת וחזר כעבור דקות אחדות בלוויית בחור נאה . שאל הבחור את המלך למבוקשו . סיפר...  To the book