הבֻּלְבּוּל הזמיר

279 אמרה האחות הקטנה : ״אני לא אסכים להינשא לבן המלך, אלא אם כן יישא את צרור בגדיי אל החמאם . רק אז אתחתן איתו, ואלד לו בן עם תלתל כסף ובת עם תלתל זהב . ״ לאחר הדברים הללו השתתקו הנערות והמשיכו בעבודתן מעל נקבי האור . אמר המלך לווזיר : "יא וזיר, סַגֵּ'ל, רשום בפנקסך לבדוק מיהן הנערות . " למחרת בבוקר שלח המלך שליח וזימן את הנערות לארמונו . צעדו הבנות המפוחדות מאחורי השליח, וכשהגיעו לארמון, מצאו את עצמן מול המלך והווזיר . אמרו שלושתן בקול אחד : "אַלסַּלַאם עַלֶיכּ הוד רוממותו . " בירך אותן המלך לשלום ואמר להן שברצונו להגשים את משאלותיהן . שאל את האחות הגדולה מה משאלתה . אמרה האחות הגדולה : "הלוואי שהייתי מתחתנת עם האופה של המלך . אז הייתי אוכלת לחם שאין שני לו . " ציווה המלך להביא את האופה ואמר לאחות הגדולה : "משאלתך התגשמה . הנה אופה המלך . " אחר כך ביקש מהאחות האמצעית לומר מה משאלתה . אמרה האחות האמצעית : "הלוואי שהייתי מתחתנת עם הטבח של המלך . אז הייתי אוכלת מזון שאין שני לו . " ציווה המלך לקרוא לטבח ואמר לה : "משאלתך התגשמה . הנה טבח המלך . " אחר כך שאל את האחות הקטנה את אותה השאלה ....  To the book