אם תוריש בחייך, יתקצרו ימיך

249 בנה הנגר את התיבות והביאן אל הבית . ראה אחד הבנים את התיבה הגדולה בשעה שהאב ישן . רץ הבן לאשתו ושאל אותה מה פשר הדבר, אך היא לא ידעה לומר . שאל את אחיו ואת נשותיהם, אבל איש לא ידע מה פשר העניין . המתינו כולם שהאב יתעורר משנתו . כשהתעורר האב, אמרו הכלות : "כמה יפה התיבה הזאת, יא עמי . " והבנים שאלו : "לא תגיד לנו מה התיבה הזאת, יא אבינו ? " וגם ילדיהם היו סקרנים ושאלו : "מה יש בתוכה, יא סבי ? אפשר לפתוח אותה ? " ענה האיש : "האם לא סיפרתי לכם על האוצר שלי ? אלו אבני חן ותכשיטים ששמרתי כדי לתת באחרית ימיי למי שיטפל בי . מי שיעשה זאת טוב יותר, יירש את האוצר . " מאותו הרגע החלו הבנים והכלות להתחרות ביניהם על הטיפול באיש . כל אחד מהם רצה לעלות על האחר בשירות הזקן, והיה מוכן להתקוטט על כך בכל כוחו . חי האיש בנעימים ובעונג, וילדיו וכלותיו קילחו אותו ועיסו את ידיו ורגליו . כתונת השינה שלו הייתה תמיד נקייה ומגוהצת, וחדרו הבהיק בניקיונו . האוכל שקיבל היה תאווה ללשון ולעיניים, ומדי זמן-מה עצר אחד מבני משפחתו בפתח חדרו כדי לבדוק מה שלומו . והיו הבנים שואלים : "אתה צריך משהו, יא אבינו ? " והכלות...  To the book