קיץ וחורף

244 לקח בעלה את השקים, קיפל שמיכה ומזרן והעמיס הכול על גב חמור . אחר כך הושיב את אמו על גב החמור וצעד לצדה ברגל . כך הלכו בדרך עד שהגיעו למערה שעל ההר . הוריד האיש את אמו מגב החמור ופרק את המטען . הכניס את אמו למערה, ואחר כך אמר לה שהוא עומד לחזור, וכי עליה לחכות לו במערה . אמרה לו : "ארצו של אלוהים מספיקה לכולם . לך אל אשתך, כי אינני לבדי . האל איתי . הוא לא מוכר אותי, ואני לא אמכור אותו . " נפרד בנה ממנה וחזר לביתו . נותרה הזקנה לבדה . נשכבה על המזרן וישנה עד אור הבוקר בלי לאכול או לשתות . בבוקר עברו במקום שני מלאכים . אמרו לה : "בוקר טוב, דודתנו . " אמרה : "בוקר נהדר לכם . תְּפַדַּֿלו . " שאלו : "אולי יש לך קצת אוכל לחלוק איתנו ? " הצביעה על השקים הסגורים ואמרה : "יש לי מכל טוב, למכביר . תְּפַדַּֿלו . כל מה שכאן לרשותכם . כאן יש שעורה, ואלו עדשים, וזהו קמח . . . " ובכל פעם שהזכירה סוג של מזון, ענו המלאכים : "אינשאללה, הלוואי . " ובכל פעם שאמרו המלאכים אינשאללה, התחלפה תכולת השק : החול הפך לקמח, החצץ – לעדשים, העפר – לשעורה, האבנים – לגרגרי חומוס, וגללי הגמלים – לאגוזים . שאל אחד המל...  To the book