תֻ'רַיַּא

178 תֻ'רַיַּא שאל שוב : "ומה את רואה עכשיו, יא ת'ריא ? " ענתה : "עכשיו אני רואה רק את השמים, את כחול השמים . " המשיך הקבצן לעופף עד שהגיע לטירה שעמדה בראש הר . הבינה ת'ריא כי הוא ע'ול, וראתה שכמו אצל שאר הע'ולים, גם הטירה שלו גדולה וריקה מאדם . הניח אותה הע'ול בחדר הגבוה ביותר בטירה הגבוהה ביותר על ראש ההר הגבוה ביותר, נעל את הדלת ויצא . מאותו היום חיה ת'ריא כאסירה בתוך חדר קטן בטירה . כל היום הייתה יושבת ליד החלון הקטן של חדרה, בלי לראות או לשמוע אף אדם . בכל בוקר הייתה רואה את הע'ול יוצא לציד, ובכל ערב הייתה רואה אותו חוזר עם השלל : פרה על הגב ועץ שלם על הכתף . אז היה הע'ול משפד את הפרה על גזע העץ, צולה אותה על האש עד שהעלתה עשן, ואז אוכל ושותה לשובע . וכשהיה שׂבע, היה קורא בכל כוחו : יַא תֻ'רַיַּא, יַא בִּנְת אַלע'וּל, שַׁלְשְׁלִי אֶת צַמּוֹתַיִךְ וּמִיָּד אָבוֹא אֵלַיִךְ . אז הייתה ת'ריא מוציאה את ראשה מהחלון ומשלשלת את שתי צמותיה, והע'ול היה מטפס עליהן במהירות כל הדרך עד חדרה . כך זה חזר על עצמו יום אחרי יום . באחד הימים, בזמן שהע'ול הלך לצוד, ישבה ת'ריא לבדה ליד החלון . לפתע ראתה...  To the book