בֵּירַא עַמיקְתַא

163 כַּאן יַא מַא כַּאן ירדה הנערה אל המעיין, נטלה ממנו מים והשקתה את הוורד . שתה הוורד ונפתחו עלי כותרתו . אמר הוורד לנערה : "אינשאללה, שלחייך יהיו ורודות כלחיי . " נפרדה הנערה מהוורד והמשיכה לצעוד בדרך . הלכה והלכה, ולפתע ראתה סוסה כורעת על האדמה . עצרה הנערה ליד הסוסה ושאלה אותה מדוע היא כורעת על האדמה . ענתה הסוסה : "מן הצמא, השקיני נא . " ירדה הנערה אל המעיין, נטלה ממנו מים והשקתה את הסוסה . שתתה הסוסה ונעמדה על רגליה . אמרה הסוסה לנערה : "אינשאללה, ששׂערך יהיה רך וארוך כשׂערי . " נפרדה הנערה מהסוסה והמשיכה לצעוד בדרך עד שהגיעה לביתה של הע'ולה . כשקרבה אל הבית, ראתה את הע'ולה יושבת בפתחו . ניגשה אליה הנערה ובירכה אותה לשלום, וסיפרה לה שאמה החורגת שלחה אותה אליה כדי לבקש ממנה מסננת . אמרה הע'ולה : "בטרם אתן לך את המסננת שלי, עלייך להיכנס לביתי, ללכלך אותו, לשבור צלחות ולטבוח את התרנגולות . " נכנסה הנערה אל הבית, טאטאה את הרצפה, שטפה את הצלחות והאכילה את התרנגולות . ראתה הע'ולה את מעשיה של הנערה וקפצה משמחה . הובילה את הנערה לבאר, שלשלה אותה לתוכה ואמרה : בֵּירַא עַמיקְתַא נִשָּׂאָה...  To the book