זֻהַיְרה וְצַפִיַּה

148 זֻהַיְרה וְצַפִיַּה עם בעלה היו מאושרים, בדיוק כפי שהיו חייה בבית הוריה . יום אחד אמר אביהן של זהירה וצפיה לאשתו : "אישה, אני חושב לצאת לבקר אצל הבנות, ולראות מה שלומן . " הסכימה אשתו והכינה לו צידה לדרך . יצא האיש עם שחר והלך בדרך הארוכה והמפרכת, ועד שהגיע לארמון המלך כבר היה רעב וצמא . כשראתה אותו בתו זהירה, היא רצה לקראתו בקבקבי עץ בעלי עקבים ובבגדים חדשים ומרשרשים . היא חיבקה אותו וקראה למשרתים . אמרה להם : "רחצו אותו והלבישו אותו בבגדים טובים . התקינו אותו, שייראה מכובד . " התפשט האיש מבגדיו, התרחץ ולבש בגדים חדשים, צמודים ומחויטים, ונעליים סגורות . אמרה זהירה למשרתים : "ערכו את השולחן והביאו דבש וחמאה . " התיישב האב על הכורסה המרופדת וניסה לשתות מקנקן הזכוכית המהודר, אך לא הצליח . אמר לבתו : "אינני נוהג לאכול בבוקר . באתי רק כדי לדרוש בשלומך, כדי שאוכל להרגיע את אמך . עכשיו אני רגוע . " ביקשה זהירה לשלוח לאמה קצת כסף, אבל האב סירב לקחת . אמרה : "לפחות קח בשבילה קצת אוכל . " סירב האב לקחת את האוכל . נפרד מבתו ושם פעמיו אל המאהל של חתנו הבדואי . כשהגיע לשם, פגש את בתו צפיה . הת...  To the book