גְּ'בֵּינֶה

121 כַּאן יַא מַא כַּאן העֻזרר ולמלא שוב את הדלי, אך הפעם בפירות משובחים שהיא עצמה תבחר . וכך, כשכבר פנתה השמש לשקוע, הסתובבה ג'בּינה וחזרה אל העץ . כשהגיעה אליו, פגשה תחתיו איש זקן, ששאל אותה : "מה את עושה כאן לבדך, ג'בּינה ? " וג'בּינה, שלא ידעה כי האיש הזקן אינו אלא שד לחשן, אמרה : "אני הולכת לקטוף עֻזרר . " סיפרה ג'בּינה לזקן איך הונו אותה חברותיה, ואיך שבה לעץ כדי לקטוף בעצמה את הפירות . אמר הזקן : "אם תיעני לבקשתי, אמלא את דלייך בפירות הגדולים והמשובחים ביותר, ואחר כך אנשוף עלייך, ותשובי לבית אמך עוד בטרם יגיעו לבתיהן חברותייך . " שאלה : "ומה יהיה עליי לעשות בתמורה ? " אמר הזקן : "תצטרכי לבוא אליי בכל פעם ששערה משערות ראשי נשרפת, כדי שאמצוץ את קצה אצבעך . " הסכימה ג'בּינה לבקשתו, והזקן מילא את הדלי שלה בפירות העֻזרר הגדולים והמשובחים ביותר . אחר כך מצץ את קצה אצבעה, ולבסוף נשף עליה, והיא חצתה מיד את כל המרחק שהפריד בינה ובין בית אמה . מאותו היום, בכל פעם ששערה משערות ראשו של הזקן נשרפה עם שקיעת השמש, הופיעה ג'בּינה מולו, והוא מצץ את אצבעה . אך ככל שחלף הזמן, הלכה ג'בּינה והפכה רז...  To the book