111 כַּאן יַא מַא כַּאן למחרת, זמן קצר לאחר שהאם יצאה מהבית ונעלה את הדלת אחריה, רצה הע'ולה אל הבית ודפקה בדלת שלוש פעמים : טוק, טוק, טוק . נשמעה מבפנים שאלה : "מי שם ? " ענתה הע'ולה : אֲנִי אֵם-שֶׁבַע-הַפָּרוֹת, אֲגֻדּוֹת עֲשָׂבִים עַל רֹאשִׁי צְרוּרוֹת . לַבָּנֶה וְלֶחֶם הֵבֵאתִי לָכֶן, יֶעֶרְבוּ עַד מְאוֹד לְחִכְּכֶן . פנתה הפרה הקטנה לאחיותיה ואמרה בקול חרישי : "השמש עדיין באמצע השמים, ואמנו חוזרת רק בשעת בין ערביים . זו אינה אמנו . " ענו הפרות יחדיו : "הלוואי שתמותי ! את לא אמנו, אמנו חוזרת רק בשעת בין ערביים . " הלכה הע'ולה משם כשבטנה מקרקרת, ובשעת בין ערביים שבה אל הבית ודפקה בדלת שלוש פעמים : טוק, טוק, טוק . נשמעה מבפנים שאלה : "מי שם ? " ענתה הע'ולה : אֲנִי אֵם-שֶׁבַע-הַפָּרוֹת, אֲגֻדּוֹת עֲשָׂבִים עַל רֹאשִׁי צְרוּרוֹת . לַבָּנֶה וְלֶחֶם הֵבֵאתִי לָכֶן, יֶעֶרְבוּ עַד מְאוֹד לְחִכְּכֶן . שאלו הפרות הקטנות : "מה צבע זנבך ? " ענתה הע'ולה : "זנבי צהוב . " צעקו הפרות יחדיו : "הלוואי שתמותי ! את הע'ולה, הזנב של אמנו אדום . " הלכה הע'ולה לצבּע ואמרה לו : צַבָּע, בִּמְחִילָה מִכְּבוֹ...
To the book