עֵץ־לִי־לֵץ

98 עֵץ-לִי-לֵץ אמר האב : "חכי לי כאן, ואלך לחטוב לנו עצים למדורה . " השאיר האב את בתו במערה והלך, והיא המתינה לשובו עד רדת החשכה, ולבסוף נרדמה . כשהתעוררה בבוקר, גילתה שנשארה לבדה, ופרצה בבכי . לפתע הופיעה בפתח המערה אישה שאפה אורכו שבע אמות, ושאלה אותה מדוע היא בוכה . סיפרה לה הנערה שנותרה לבדה בעולם . ריחמה עליה האישה ושאלה : "מה יש לך בצרור ? " אמרה לה : "אולי לחם . " פתחו שתיהן את הצרור ואכלו יחדיו . סיפרה לה האישה שיש לה שבע אחיות, והציעה להביאן למערה כדי שיחיו כולן ביחד . הסכימה הנערה, והאישה הלכה להביא את אחיותיה, שכל אחת מהן היה אפה ארוך באמה אחת מזה של אחותה . יום אחד אמרו האחיות לנערה : "מדי שנה אנחנו מבקשות משאלות, ואלה מתגשמות . השנה נבקש אותן למענך . " החלו האחיות, כל אחת בתורה, לבקש משאלה בעבור הנערה : האחת אמרה : "שפניה יתעגלו כפני הלבנה . " והשנייה : "ששערה יהפוך כסוף מצד אחד, וזהוב מהצד השני . " והשלישית : "שבכל פעם שתצחק, השמש תזרח . " והרביעית : "שבכל פעם שתבכה, הגשם ירד . " והחמישית : "שבכל אשר תצעד, יפרחו פרחים . " והשישית : "שבכל פעם שתדבר, ינבע מפיה זהב . " והשבי...  To the book