|
|
75 כַּאן יַא מַא כַּאן ואיך שהיה מסיים את דבריו, היה השר משליך אותו אל התהום . וכך במשך שנים אף ספּר שנכנס אל הארמון לא היה יוצא ממנו, ובסופו של דבר לא נותר בעיר אף לא ספּר אחד . וכשתושבי העיר נזקקו לתספורת, הם היו מזמינים ספרים מחוץ לעיר . באחד הימים הגיע ספּר צעיר לספר את המלך . שחרר הספר את מצנפתו של המלך, גילח את זקנו, גזז את שערותיו, חפף את ראשו וייבש אותו במגבת . לבסוף כיסה את ראשו של המלך במצנפת חדשה והִזה בושם על פניו כנדרש . כשסיים את מלאכתו, ניגש אליו השר הנאמן ושאל : "האם ראית דבר-מה מוזר ? " ענה הספר מיד : רָאִיתִי אֶת מַנְהִיגֵנוּ, רָאוּ עֵינַי אֶת מַלְכֵּנוּ . רְאִיתִיו בְּכָל טוּב, רְאִיתִיו יָפֶה וְחָטוּב . גָּזַזְתִּי אֶת שַׂעֲרוֹתָיו, קָצַצְתִּי גַּם אֶת גַּבּוֹתָיו, הַמִּצְנֶפֶת מֵעָל, זְקָנוֹ מְגֻלָּח, וּכְבוֹד כְּבוֹדוֹ בִּמְקוֹמוֹ מֻנָּח . נתן לו השר הנאמן את שכרו וקבע לו מועד חדש לתספורת . יצא הספּר שמח וטוב לב . כאשר הסתובב באותו היום ברחובות העיר, הביטו בו כולם בהשתוממות . רבים ניגשו לשאול אותו לשלום המלך, והוא ענה לכולם כך : רָאִיתִי אֶת מַנְהִיגֵנוּ, רָאוּ עֵ...
To the book |
|
|