57 כַּאן יַא מַא כַּאן אמר המלך : "יא דייג, אל תמכור בזול . " אמר הדייג : "אין צורך לשכנע את המשוכנע . " הביט בהם הווזיר כמו חירש בטקס כלולות . מבטיו נדדו בין המלך לדייג, אך הוא לא הצליח להבין דבר מדבריהם הסתומים, העמוסים בחידות . תועה ותוהה, הביט במלך, אך אל הדייג הוא שלח מבט מתנשא ומשפיל . חזרו המלך והווזיר אל הארמון, פשטו את בגדי הדרווישׁים במלתחה המלכותית והתיישבו בדִיוַואן . אמר הווזיר : "יא מלך הזמן, ברשותך אשאל אותך שאלה . הדרך שבה דיברת עם הדייג הייתה מלאה ברמזים, ולא הבנתי דבר . האם תוכל לפרש לי את משמעות הדברים ? " צחק המלך . מכיוון שרצה ללמד לקח את הווזיר המתנשא והיומרני, אמר לו : "יא וזיר, אולי תנסה לפרש אותם בעצמך ? הרי לא ייתכן שאתה, וזירי, לא מבין אותם . אתן לך הזדמנות לרדת לפשרם עד מחר בבוקר, וָלא – אערוף את ראשך . " את הווזיר לא הצחיקו דברי המלך . הוא פרש לחדרו, חיטט בספרים, טיכס עצה עם חברים, אבל לא הצליח למצוא את פירוש הדברים . לבסוף החליט לצאת לחוף הים ולשאול את הדייג למשמעותם . לקח איתו שקית עם מטבעות והלך . הלך הווזיר והלך, עד שהגיע לחוף הים, ושם מצא את הדייג העני...
To the book