הכול מַכְּתוּבּ

46 הכול מַכְּתוּבּ בינתיים רעש הארמון ורגש, והתכונה בו הייתה רבה, ובת המלך, שלא יכלה לשאת זאת עוד, ביקשה למצוא קצת שקט לנפשה . היא יצאה לטייל בגנים, אך כאשר פנתה לשוב אל הארמון, ראתה פתאום שני נשרים שעפו לקראתה ועטו עליה . בן-רגע מצאה את עצמה מרחפת באוויר על גב אחד מהם, עד שהנחיתהּכעבור זמן-מה בראש אחד ההרים . סחרחורת אחזה בה, והיא עמדה במקום, אבודה . לפתע ראתה מולה בית קטן . היא ניגשה אליו והתיישבה בפתחו, רועדת מקור . כשנודע בארמון שהכלה נעלמה, ירד על הממלכה עצב גדול . המלך, שנמלא צער, ציווה לצבוע את כל הבתים בשחור ויצא עם הווזיר לחפש את בתו . הם נטלו איתם שני צרורות כסף, ויצאו מהעיר . המלך נשבע לא לחזור לעירו בטרם ימצא את בתו . כך החלו המלך והווזיר לנדוד מעיר לעיר וממחוז למחוז בחיפושים אחר הבת האובדת . בערב ההוא, כשבן ההרים חזר לביתו, נגלתה לפניו בחורה צעירה בשמלה יפה שישבה על הארץ בפתח ביתו . שאל אותה בהשתאות : "הבת אנוש את או פיה ? " ענתה בת המלך : "בת אנוש אני . " שאל בן ההרים : "ואיך הגעת לכאן ? מי הביאך ? " אך לא קיבל תשובה . קרא הבחור לאמו, והיא הכניסה את בת המלך לביתה, רחצה או...  To the book