|
|
14 המלחמה נאלצנו להציג את הסיפורים בעזרת בובות צללים . בדרך זו יכולנו להעלות הצגות במקומות פריפריאליים, היכן שהחשמל פעמים רבות לא היה מצוי – במקלטים, במחנות הפליטים הפלסטיניים, בכפרים המבודדים, ולעתים גם על הבמות בערים . ההצגות שהעלינו היו מבוססות על מסורת שבעל-פה, ואני סרקתי את הארץ לאורכה ולרוחבה בחיפוש אחר סיפורי עם . זה לא היה תהליך קל . העלילות שובשו, החריזה הייתה חלקית, וזיכרונן של המְסַפְּרוֹת בגד בהן . היה עליי לעזור להן, לעורר בהן זיכרונות ילדות, לצטט חרוז פותח או כותרת . בעיה קשה נוספת שנתקלתי בה הייתה חשדנותן של חלק מהנשים, אשר סירבו להניח לנו להקליט אותן . היינו זקוקים להרבה סבלנות . צֻנְדוּק אַלְפֻרְגַ'ה ביליתי שעות רבות בהקשבה למְסַפְּרוֹת – שרובן היו נשים . הן דיברו על עצמן, על חוויותיהן בתקופת המלחמה וגם על בעיות בריאות . מגוון הנושאים השתרע בין זיכרונות אישיים למתכוני בישול . רק לאחר שצלחנו את כל הסוגיות הללו, הייתי יכולה להתחיל לשאול : "מי סיפר לך את הסיפורים הללו כשהיית ילדה ? מהו הסיפור המועדף עלייך ? " חיפשתי סיפורים שהתפרסמו בכתובים, כאלה שסופרו בטלוויזיה, או כאלה...
To the book |
|
|