|
|
הספר הראשון על המשורר האחרון | 145 הִסְתַּבְּכָה בְּפִתְחֵי הַכִּיּוֹרִים וּבְתַכְשִׁיטֵי אֵם הַמִּשְְׁפָּחָה . צְבִיקָה אָמַר : "מֶלַח אֵיפֹה ? " וְ"לַבָּשָׂר טַעַם אֵין" נוֹעָה אָמְרָה : "הַלִּימוֹן חָמוּץ כְּמוֹ חָלָב" וּרְאוּבֵן אָמַר : ''אוֹהֵב אֲנִי אוֹתְךָ . אִתְּךָ לָנֶצַח אֶהְיֶה . '' הַשִּׁעֲמוּם מוֹלִיד רֵיח רַע כְּמוֹ שֶׁהַבָּצָל מוֹלִיד יֹפִי קָצוּץ . רְאוּבֵן מִשְׁתַּעֲמֵם, אוֹכֵל בָּצָל וְאוֹהֵב רַק אוֹתִי . הַשִּׁעֲמוּם וַאֲנִי מוֹלִידִים אֶת רְאוּבֵן וּמְלַמְּדִים אוֹתוֹ לְפַהֵק וּלְהַסְרִיחַ . כְּשֶׁהוּא מְפַהֵק אָנוּ אוֹמְרִים לוֹ : זֶה הַבַּיִת שֶׁבּוֹ תָּגוּר וְתִרְקֹד עִם רְאוּבֵן . ( באר חלב , 542— 246 ) את השיר הזה — ואת המנגנון הפואטי שהוא מנסח — אני מכנה "תסביך אדיפוס : הדור הבא" ; לסקלי בוחן את יכולתו ליצור את הדור הבא, כלומר לברוא עולם מילולי, מנותק מן החוץ, פועל באופן אוטונומי, ללא המשורר שיצר אותו, כשם שילדים, במודל האדיפלי השגור, צריכים להפוך לאוטונומיים דרך מרידה בהוריהם . בלשון אחר, לסקלי בוחן "איך שיר נולד", באופן מילולי למדי . וכידוע, בהתחלה זה כואב . המו...
To the book |
|
|