על שירתו הפתאומית של יעקב ביטון

236 סיגל נאור משוררות "שירת הפנאי" ובראשן אגי משעול, המנכסות לעצמן את המרחב ואת האובייקטים האסתטיים ומעדיפות את ה"יפה" על כאן ועכשיו חברתי ופוליטי . ואולם, הצעת הנגד של פדיה, אותה קריאה ל"שירה שצריכה להתייצב עם רצפי זיכרון, עם רצפי 'אני', עם רצפי שפה" איננה ברורה לי ; בבסיסה עומדת הדרישה לא רק להנכחתם האוטוביוגרפית של ממדי מרחב קונקרטיים אלא בעיקר להנכחה נרטיבית ורצופה שלהם . "האם בהתקדמי אל ההווה לא עברתי מגיל הינקות אל גיל הילדות ? ואולי מוטב לומר שהילדות הגיעה אלי בעקבות הינקות ? " אוגוסטינוס הקדוש תוהה ב ו י ד ו י י ם על אופי התקדמותם של חייו על ציר הזמן אוגוסטינוס ) . 1 בדברים הללו מעלה בן המאה החמישית את בעיית היסוד הניצבת גם בבסיסה של כל כתיבה אוטוביוגרפית מאוחרת הרבה יותר ; האם אדם הכותב את חייו שלו יכול לארגנם לרצף אחיד, נרטיבי, או שמא עליו לוותר ולהציגם כפרגמנטים, כשברים ? אוגוסטינוס טוען, אומנם, כי חסדו של האל מאפשר לו-עצמו לעבד את חייו לרצף ואולם הוא אינו מתעלם מן הבעיה האסתטית מולה הוא עומד ככותב . את פטררקה העסיק במאה הארבע-עשרה עיבודה האסתטי של הכתיבה האוטוביוגרפית, ובני...  To the book