|
|
206 סיגל נאור איננה שולית לעניין . היא סינדרום של מצב תרבותי אליו השירה העברית נקלעה בעל כורחה . התוצאה : קוראים רבים מבקשים לראות ב"עמדה הנשית" של המשוררת, סימן שווה ערך להתקבלות בלתי מעורערת . מאיה בז'רנו רחוקה מלהצטייר כמי שמזדרזת "להתקבל", והיא איננה מציעה בשיריה נחמה קלה של ניתוק מן העולם כאפשרות של מנוחה על זרי דפנה היפותטיים . למרות זאת, שיריה של בז'רנו נכתבים אף הם מתוך מצב כזה, ואף כי הם תובעים מן הקורא פעילות אינטלקטואלית והשתתפות בניסיון רחב היקף — באותה מידה שבז'רנו תובעת מן השיר שנכתב על ידה — הם כבולים, אף הם, לגבולותיו המצומצמים של ה"אני השר" ; לא משום שאיננה משוררת "אקספרימנטלית", אלא משום שהיא מניחה שהעולם "מוכל" בכל מלה ומלה בשיר . ה"אני השר" של בז'רנו, מבקש לצאת מכל שיעבוד פיוטי רווח, ולהצביע מתוך אותה התמסרות קיצונית לעיבודי הנתונים שלו, בעיקר על עצמו . הוא הופך לבעלים כל יכול, המוגן באין מפריע בעולם של התנסויותיו המילוליות, אולי כיוון שהוא מניח כי המילים נושאות אותו ממילא לכל המקומות שהקורא יוכל, או לא יוכל, להגיע עדיהם . הקריאה ב ת ד ר י ם של מאיה בז'רנו היא, מעל ...
To the book |
|
|