על נורית זרחי — חליפת מכתבים בין חברות

170 סיגל נאור לקראת ההתכתבות שבתי וקראתי את שירי המבחר ב א ה ה מ ל כ ה ל מ ל ך . את לא מבינה מה קרה לי ! הקריאה הייתה לא פחות מנגיסה בעוגיית המדלן הפרוסטיאנית . בבת אחת צפו ועלו לפניי ילדי הקטנים, ישובים על המיטה, מהופנטים, ובעיקר ניצן שביקשה שוב ושוב שאקרא לפניה את השיר "לאט לאט לאט" : גְּבָרוֹת זְקֵנוֹת עִם שִׁמְשִׁיּוֹת עֲדִינוֹת פּוֹסְעוֹת פְּסִיעוֹת קְטַנּוֹת, לְאַט לְאַט לְאַט . לֹא לְהַעֲל וֹ ת אָבָק, לֹא לְהַכְאִיב לַכְּבִישׁ וְלֹא לִשְׂרֹט אֶת עוֹר הַנַּעֲלָיִם הָרָגִישׁ . גְּבָרוֹת זְקֵנוֹת עִם שְׂמָלוֹת יְשָׁנוֹת פּוֹסְעוֹת פְּסִיעוֹת קְטַנּוֹת, לְאַט לְאַט לְאַט . שֶׁלֹּא לְהִדָּחֵק וְלֹא לְהִתָּקֵל, שֶׁמַּלְמָלַת הַמֶּשִׁי הָעַתִּיק לֹא תִּתְקַלְקֵל . גְּבָרוֹת עֲיֵפוֹת עִם תִּיק וּמְנִיפוֹת פּוֹסְעוֹת פְּסִיעוֹת רָפוֹת, לְאַט לְאַט לְאַט . לְהֵאָנֵחַ וּלְסַפֵּר על נורית זרחי — חליפת מכתבים בין חברות 171 וּלְהַסְבִּיר וּלְתָאֵר כֵּיצַד לְאַט לְאַט עָבַר הַכֹּל מַהֵר . אני זוכרת איך ככל שהתקדמה הקריאה הלכו הפנים שלה והתכרכמו ובסוף היא תמיד אמרה : "השיר הזה מעציב אותי מאוד ....  To the book