רונית מטלון והחייאת האב

136 סיגל נאור אני מבינה שלא רק קשה אלא אפילו בלתי אפשרי למצוא את נקודת ההתחלה של החוט המושגי הזה ; שבעצם, אולי אובדן המקור של החוט המושגי הזה הוא לב העניין . והנה, כבר בשלב הזה מתגלגלת ומסתבכת מחשבה בתוך מחשבה בתוך מחשבה והסיפור הזה הוא סיפור שאין לו התחלה ואין לו סוף, כמו שקורה אצל רונית מטלון שתיכף אדבר עליה . ולאור ההרהורים האלה, כשאני קוראת את הכותרת של יום העיון הזה "מרצח אב לתחיית האב", הכותרת נראית לי איכשהו מעט מסודרת מדי ; משום שהיא מנוסחת באופן כרונולוגי, לינארי, עם כיוון הליכה ברור ואולי אפילו עם איזה פתרון שהיא מציעה : בהתחלה רצחנו את האב ועכשיו אנחנו מַחיים אותו . כלומר — השאיפה להרס התחלפה בפיוס ובכינון מחדש . ואני בכלל לא בטוחה שיש כיוון לינארי כזה, ואם בכל זאת הוא ישנו הוא מוכרח להיות מלאכותי כחלק מהניסיון של המחשבה או של התיאוריה למשטר את הסיפור האנושי . ולא רק משום שנקבע לסיפור הזה סוף טוב : קודם רצינו לרצוח את האב ועכשיו אנחנו רוצים להחיותו, אלא משום עצם המהלך הזה שנשען על ביוגרפיה נוסחאית ארכיטיפית, של הגיבור אולי, שמתחיל מהרע וגומר בטוב . אבל הרע ( רצח האב ) והטוב ...  To the book