|
|
274 פרק שנים-עשר באצבעו של ילד, או מקשיבים באהדה לחבר יקר שמספר לנו על צרותיו — במילים אחרות, כשאנו מרגישים חמלה — אנחנו חווים תחושת חמימות פנימית שמתפשטת ממרכז החזה שלנו . התחושה הזאת היא הדבר שמאפשר לנו לדעת שהלב שלנו פתוח . ואיזו מין הרגשה זאת ? ממש טובה ! כשהחמלה זורמת בעורקינו, אנחנו מרגישים במיטבנו — מחוברים, מלאי חיות, מרושתים . כשאנו פותחים את ליבנו, חוויות חדשות עולות בחופשיות — חוויות של אהבה, אומץ ואפשרויות בלתי מוגבלות . לעומת זאת, כשהלבבות שלנו סגורים, אנחנו נותרים אדישים לצער העולם . כשאנחנו חוסמים את הכאב מלהיכנס, אנחנו גם מכבים את עצמנו . הפחד שלנו מפני הצפת רגשות שליליים מוביל אותנו להתנתק, כדי שלא נרגיש דבר מלבד הכיווץ במרכז החזה שלנו . המחיר ששילמנו על הגנה על הלבבות שלנו הוא ניתוק אספקת הדם שלנו . אנחנו מרגישים קור, ריקנות וחוסר סיפוק עמוק . והזמן שבו הלבבות שלנו נוטים יותר מכול להיסגר מתרחש כשהכאב שלנו נובע משיפוט עצמי, כשאנו מרגישים שאיננו מספיק טובים מבחינה מסוימת . לעיתים קרובות אנחנו קשוחים להפליא כשמדובר בקוצר ידינו ובחוסר השלמות שלנו, מה שאומר שרוב הזמן אנחנו...
To the book |
|
|